image image image image image image image image
היעלמות בערבה

פרשנו את המזרונים ואת שקי השינה על משטח סלע. המשטח היה בפיתול קניוני של הנחל, מצוקים ירדו עשרות מטרים אל האפיק. הבטתי במורד הוואדי, עיניים ירוקות של בעל חיים הביטו בי. נמר? צבוע? שועל? דורבן? העיניים הביטו בי והמשיכו במעלה. לא אכלנו. לגמנו לגימה קטנה מהבקבוק ורוח קרירה וחרישית נכנסה מתחת לשקי השינה והמתיקה את שנתנו.
פטמטה

הוא הזמין אותי בפרץ של ידידות, של בדידות, אולי כדי להתגונן מפניה של פטמטה היפה שטרפה את ימיו ואת לילותיו. ג'ואל, בבדידותו, שבא לשלושה חודשים למאלי , שזו היתה הפעם הראשונה שלו באפריקה, התאהב במאלי, באפריקה ובפטמטה.
דבש משוגע מוכר דבש משוגע, ביטליס, מזרח טורקיה

היא רצתה להקיף את הים השחור ואני אמרתי לה שאפגוש אותה במערב טורקיה אחרי ליקוי החמה הגדול ואביא אותה לזאזא. האביר זאזא, שאחד מאבות אבותיו (שגם לו קראו זאזא ציצישווילי) קיבל את התואר אחרי שנלחם כל היום נגד הסלג'וקים, חדר דרך מערכותיהם וכרת את ראשו של הפחה, מחזיק את שערות ראשו בשיניו כדי שלא יפריע לו להילחם בכל מי שהכעיס בפעולה הקטנה הזאת, הוא סיבה נהדרת. לפחות כמו הים השחור, הדבש המשוגע והארגונאוטים.
זמבזי


גל של שני מטרים הרים אותי באוויר והפך אותי. מפיל אותי מהגלשן. הרגשתי את המים סוגרים עלי ודוחפים אותי למטה, לתוך הנהר, משקיעים אותי פנימה. עצרתי אוויר וניסיתי לעלות למעלה. שום סיכוי.
ארץ הטאליבן
  זה המקום שיהפוך בעשר השנים הראשונות של המאה ה-21 למעוז הטאליבן שנילחם בשילטון הפקיסטאני המרכזי ובאמריקנים שבאפגניסטן  
זיידה

ומאותו רגע הפכה השיחה לשני אנשים שבאו משני קצוותיו של אותו מדבר. אבל יותר מזה, ובפעם הראשונה בחיי, ישבתי עם אשה ערביה מוסלמית, מתרבות מדברית,  שהיתה עצמאית חזקה ולא פחדה לבלות איתי בחושך המואר בנרות ולדבר איתי על הכל.
חרזה

זחלנו לאט כלפי מטה במסדרון הצר. הגב דחוק אל קיר אחד, כפות הרגליים דוחפות את הקיר השני, יוצרות את החיכוך, עוצרות את הנפילה אל התהום. אם נישאר כאן – לא יהיה לאף אחד מושג איפה לחפש. לאט. בזהירות. הזיעה. האבק, מטרות האבנים המתפוררות במדרון התלול. עוד כמה מטרים. עוד מדרון קטן.
אבו חשייב
 ישבנו על האבנים, מחכים לאחרים. שתינו את לגימת המים האחרונה והשארנו את פיית הבקבוק גבוה מעל הפה, מחכים לטיפות נוספות שגלשו באיטיות.
"כמה יש עד לפתח הנחל?"
"שבעה קילומטרים", שיקרתי.
   

השד מהסטף

ספרים - השֵד מהסַָטַף - אגדות




יש כפר אחד בהר ירושלים שקוראים לו הסָטַף. היום לא גרים בכפר ורק מטיילים עולים ויורדים בין הטראסות היפות שלו. והן יפות נורא, צומחים עליהן המון עצי פרי – תאנים ולימונים ושקדים וזיתים וגפנים מטפסות ותעלות מים מוליכות את המים משני מעיינות הנקבה של הכפר אל חלקות קטנות של ירקות שמגדלת המשפחה של הפקח שגר שם ומתקן את הטרסות.אבל פעם גרו שם הרבה אנשים וזה היה כפר שלא רק מטיילים הלכו בסמטאותיו, הוא היה בנוי על צלע ההר והביט על הפיתולים העגולים של ההרים הירוקים שנחל שורק זורם ביניהם רחוק, למטה למטה, בעמק הירוק.


 

סרבל - פורים 2019

טיולים - בעולם

תצפית מראש הסירבל 1983

טיול לרכס הסרבל, המערבי  בהר הגבוה של סיני שבו הציוד נישא על ידי גמלים, הלינה בשטח בשקי שינה,  הבישול נעשה על ידי הקבוצה, הליכה של כמה קילומטרים כל יום. תצפיות מפסגות הרים, עמקים נסתרים, גבי מים, נזירות מדבר ביזנטית ובדואים של הג'בליה והגררשה.

מסע לסירבל 18-23.3.19

 
   

דרך המשי - ספר המסע

ספרים - דרך המשי


בקיץ 1991 יצא צור שיזף לחצות את אסיה מאיסטנבול לבייג'ינג על דרכי המשי. את הדרך מטיבליסי ועד הגבול הסיני עשה עם מלך ג'ורג'יה, לאדו בגרטאיוני במכונית "לאדה" חבוטה וצולעת, בה נהג האביר זאזא ציצישווילי, ארכיטקט, הרפתקן ואיש המושיט את ידיו לשמים כדי לקטוף כסף חולף.
">
מהדורה חדשה של הספר יצאה ביולי 2013. ניתן ליצור קשר ולהזמין את הספר ישירות על ידי משלוח המחאה על סך 83 ש"ח עבור מבדד רמון תד 651 מצפה רמון 80600 או בהעברה בנקאית למבדד רמון בנק מזרחי סניף 436 חשבון 158291 ולשלוח את אישור ההעברה במייל



לרכישת המהדורה הדיגיטאלית בבוקסילה
לרכישת המהדורה הדיגיטאלית באינדיבוק
רכישת המהדורה הדיגיטאלית בעברית
 

עומן - ארץ המור והלבונה

עיתונות - כתבות מהעולם

עומן - ארץ המור והלבונה
"עד לזמן הזה היו מעבירים את הבשמים מלאוקה קומה אל פטרה ומשם לרינוקורורה השוכנת בפינקיה שליד מצרים ומשם אל העמים האחרים אולם עתה מעבירים את רוב המטענים בדרך הנילוס אל אלכסנדריה. את המטענים המגיעים מערב ומהודו פורקים בנמל מיוס ומשם מעבירים אותם בגמלים עד לקופטוס בתבי (לוקסור) השוכנת על אפיק הנילוס ומשם לאלכסנדריה."
 

בואו לעזה

עיתונות - טורים אישיים



בואו לעזה. כי עכשיו, אחרי שליברמן הלך כדי לחזור בגלגול אחר, והשאר דבקים בכיסאותיהם כי הם כיסאות יקרים ומזהב, רק  ביבי נשאר לנו. ועזה. רק תופחת והולכת, מתקרבנת ומקרבנת ומחרבנת לנו ולה את החיים. בואו לעזה.
 

מעומק האתר

סלע קיומינו



"מלך." אמרתי. “כמו באגדות."
"אגדה שהיתה?" שאלה דריה.
"ודאי." אמרתי. "אגדה שהיתה באמת. הוא היה מלך גדול וחזק ובעל דמיון וכוח וחוכמה והיהודים שנאו אותו."
"למה הם שנאו אותו?"
"כי הוא בנה ושמר על העצמאות ולא נתן למשוגעים להשתגע ובנה את בית המקדש ואת התיאטרון בקיסריה ואת ההרודיון ואת טבריה ואת מצדה."
 

העולם

תחנה בשינקיאנג
Image Detail
מצחטה סווטי צחובלי - עמוד החיים
Image Detail
אורפה
Image Detail
Mubarak Supporters
Image Detail