מדריכים - גיאורגיה,ארמניה - מדריך לקווקז

מנהלות

ויזה בגבול 50$

מטבע דירהם 300 = 1$

יראוון

גלריה לאומית

הגלריה הלאומית נמצאת בכיכר המרכזית של ירוואן (מקום שווה בפני עצמו). היא מתנשאת ל-7 קומות כשהקומה העליונה היא גלריה בינלאומית, ה-6 מוקדשת לאומנות רוסית וה-5 לאומנות ארמנית. ב-4 יש אוספים אתנולוגיים.
למרות שבקומה העליונה יש כמה שמות גדולים וגם בקומה הרוסית יש שמות מפורסמים, המעניין ממש הוא הביקור בקומה ה-5, אצל האומנים הארמנים. גדול ושווה.
ובכלל נחשב המוזיאון אולי לטוב מבין המוזיאונים שהיו בתחומי ברית המועצות מחוץ לרוסיה.

מוזיאון השואה

נמצא על גבעה ממערב לעיר וצופה על האררט הגדול. במקום תערוכת צילום ועדויות מהטבח שערכו הטורקים העות'מנים בארמנים. המבנה מזכיר במידה מסויימת את יד ושם היהודי. מבנה בטון אליו אתה יורד במדרגות ועשוה סיבוב דרך מרתף צילומים. הכניסה חופשית כל יום בין 11 ל-18. מחוץ למבנה עמוד בטון גבוה ומנורת תמיד וכן לוחות ועליהן שמות הנופלים במלחמה בנגורנו קרבך בשנות ה-90 של המאה ה-20.

ארכיב הכתבים –מטאדן

שוקה

אחפאט

סנאהין

אצ'ימדזין

טאלין

גיומרי

בשמה הסובייטי נקראה גיומרי לנינאקאן ודרכה עברה הרכבת שנוסעת מקארס שבטורקיה לארמניה. קארס היא העיר הטורקית הקרובה ביותר ללנינקאן.
העיר עצמה, השנייה בגודלה בארמניה (כ-220,000) היא הפתעה שכן ההגעה אליה, דרך רמות הבזלת שבין האררט הגדול (שנמצא ברובו בטורקיה) ובין האררט הקטן (הארמני). הנוף מרוחק ומוזר אפור עם קניוני ונחשי בזלת.
העיר עצמה ניראית כמעט נטושה בהתחלה אלא ששכשיורד הערב מתברר שכל תושביה יוצאים להליכה הלוך ושוב לאורך השדירה המרכזית ואל הכיכר שלפני בית מועצת העיר ויש בה כמה מסעדות ובתי קפה והחיים ניראים לא רעים. ב-11 בלילה נגמר הכל וכולם הולכים לישון.
ההפתעה לא נגמרת כאן, מכיוון ששניים מבניה של העיר התרסמו לא מעט. הראשונה היא השחקנית שר – שאומנם לא נולדה כאן אבל היא בת למשפחה מקומית והשני, שאכן נולד ביומרי הוא שארל אזנובריאן –   אזנבור והפך לאחד מהשאנסונרים הצרפתים המצליחים. פסל גדול שלו עומד ומכוון את התנועה היוצאת מהעיר צפונה לכיוון הגבול הגיאורגי.
בעיר לפחות שני מלונות נעימים בהחלט – בלין וארקס  ומסעדה שווב הנמצאת בחלק הצפון מערבי של העיר, מתחת לבסיס של הכוחות המיוחדים הרוסים שעדיין נמצאים בארמניה על פי הסכם בין המדינות. מתחת לבסיס אליו מוליכה דרך עפר שלא אומרת כלום, יש נביעה של מעיינות מתוך סלעי הבזלת – בעיקר בקי זהו מקום משובב נפש ומפיג חום ובבריכות מגדלים דגי חידקן וטרוטה _פורל) שמוגשים במסעדה המאוד שווה הנמצאת במקום.
ולו רק בשביל המסעדה הזו בקציהו של יום חם מאובק וקשה  - שווה להגיע לגיומרי.