"על הר הפרחים והפירות עמד סלע. מתחמם בשמש ונשטף באור הירח, מוחלק על ידי השמים והאדמה. יום אחד, נולדה מתוך הסלע ביצת אבן. ממנה בקע קוף אבן. הוא זינק מתוך הביצה, השתחווה לארבעת הכיוונים ומעיניו נגה אור. קיסר האיחד השמימי, הביט בו מארמונו שבשמים."
מעבר לעיר האסורה טיפס השביל לפגודות של ג'ינגשאן פארק. גן ביהאי. ליבה של חאן באליק המונגולית. קובלאי חאן של מרקו פולו.
ב-1250 יצאו שני נזירים נסטוריאנים אויגורים, רבן סומה ומארק, מחאן באליק בדרכם לירושלים. רבן סומה עזב את העיר בגיל 20 והסתגף בהרים. מארק היה התלמיד. מצוידים במכתב מעיריית חאן באליק ומקובלאי חאן, שהיה בעד הנסטוריאנים מכיוון שעסקו במסחר ורפואה, יצאו לחצות את היבשת. הם מעולם לא הגיעו לירושלים. הם חצו את המרחבים האסיאנים לאזרבייג'אן, טבריז¯ובגדד שם בקרו בקבר הנביא יחזקאל. משם המשיכו למוצול, נינוה נציבין¯ולארמניה שם התיצבו במנזר מר מיכאל. מר דנה, שהיה הפטריאך הראשי, קרא להם להידבר עם אבגה-החאן המונגולי שישב בבגדד. הם, כדוברי סינית וטורקית ומוגנים על ידי מכתב מקובלאי, היו האנשים המתאימים. לאחר פגישתם עם אבגה, בקשו לצאת שוב לירושלים. דרך היבשה הסורית היתה בלתי אפשרית. הממלוכים, יורשי האיובים, החלו לבסס את האמפריה שלהם לאחר שקוטוז הממלוכי הביס את כתבוגא המונגולי בעין חרוד ב-1260, במהלך מבריק של משיכת האגף המונגולי למלכודת תוך כדי נסיגה מתוכננת. בייבארס, הסולטאן הממלוכי, היה קומני ומולדתו היתה בתחומי הורדת הזהב שמצפון מזרח לים הכספי. בנעוריו לחם עם המונגולים, נלקח בשבי על ידי המוסלמים ונמכר בדמשק תמורת 800 דרכמות לאמיר ממלוכי. הוא הצטיין כלוחם ואימן את החטיבות הממלוכיות בשיטה המונגולית. מביס את כתבוגא, נוצרי נסטוריאני ממוצא מונגולי, בשיטתו הוא. הצלבנים לא התערבו. לא יודעים ממי לחשוש יותר, מהמונגולים האיומים או מהממלוכים הקרובים יותר. מה גם שהמוגולים שלטו על נמלי הים השחור הג'נובזים והונציאנים, ומהמערב היה אמור לבוא כבר למעלה מממאה שנים פרסטר ג'והן, המלך הנוצרי האגדי שיגיע לשחרר את ירושלים.
סומה ומרק תכננו להפליג על הים השחור, אלא שדרכי הקווקז אל חופי פוטי וטרבזון היו חסומות משום כנופיות. שוב חזרו לבגדד ושם, למרות תחנוניהם להמשיך בנסיונות לעלות לרגל לירושלים, מונה מארק לבישוף קטאי וואנג-שן, הרועה הרוחני של הנסטוריאנים בסין. רבן סומה הפך להיות השגריר הנסטוריאני הראשי. הם נשלחו לארגן ולהשגיח על הכנסיה בסין. הם יצאו לדרך אלא שליד האוקסוס, הסיר דריה, נלחמו המונגולים ביניהם והם נאלצו לחזור לבגדד, למרות דבריו של מרקו פולו שטען כי בימי שושלת יואן יכלה נערה ללכת עם קערת זהב על ראשה מקצה האמפריה לקצה השני מבלי שתפגע. שכן האמפריה של ג'ינגס כבר התחלקה למעשה לשלוש אמפריות. הסינית שקציה בהרים השמימיים, המרכזית שהקיפה את מרכז אסיה עד לחופי הים התיכון וזו של הורדת הזהב שמרכזה בסאראי הישנה וגבולותיה השתרעו לתוך רוסיה.
במזל טוב מת הפטריאך הנסטוריאני ששלח את סומה ומארק, ורבן מארק ששמו שונה על ידי המת ליחבאללה )"מתת אל"(, נבחר לפטריאך החדש של הכנסיה הנסטוריאנית. השנה היתה 1280, רבן סומה היה בן 45 ותלמידו, מארק, בן 35. הבחירה היתה משום קשריו הטובים של מארק עם המונגולים. המקורות מספרים, כי ארגון, בנו של אבגה, החאן המוגולי של החלק הדרום מערבי של האמפריה, עלה לשלטון לאחר מות דודו. דודו הוא שירש את אבגה ובשנתיים שמלך עד ¯שהחליף אותו אורגון בהפיכה, הספיק לעורר חשש אצל הנסוטוריאנים והבודהיסטים מכיוון שהתאסלם.
ארגון היה בודהיסט, הוזיר שלו יהודי וידידו הטוב היה הקתוליקוס יחבאללה. ארגון, מוקף בדתות שונות, החליט לגייס את הדת לטובתו. האמפריה הממלוכית התחזקה מול עיניו, נפרשת מהשטחים שנכבשו מביזנט דרך סוריה, לבנון, ארץ ישראל ומצרים. רצועה צלבנית צרה שלטה לאורך החוף על ערי הנמל. עכו היתה הנמל הצלבני העיקרי. צלבנים שבאו מערי הים של אטליה: ונציה, ג'נואה, פיזה. מרקו פולו. ג'והן מפיאן דה קרפיני. ארגון שלח את סומה כשגריר נודד בן הדת הנוצרית לשליטי הארצות הנוצריות, כדי לעורר אותם למסע צלב לשחרור ירושלים. הוא הציע התקפה בו-זמנית, מונגולית ממזרח ופרנקית ממערב, על מנת לחסל את הממלוכים. בעצם הוא מציע להם לפתוח את דרכי המסחר ישירות. בלי התיווך הממלוכי. עושר נוגע בעושר. סחורות עוברות מהמזרח למערב ולהפך דרך הנמלים הצלבנים של עכו ועתלית. סומה יצא לדרך ב- 1287, 4 שנים לפני שנפלה עכו בפני הצבאות הממלוכים. הוא הצליח לחצות את הקווקז לטרבזון והפליג לקונסטנטינופול. אלא שהאמפריה הביזנטית היתה בסוף ימיה ועדין ליקקה את המכות שספגה במסע הצלב שכבש את העיר ושבשלו קבלו הונציאנים את רובע הגלטה למסחר ויצור המשי. הונציאנים שלטו גם בקרים. הופכים את הים השחור לים איטלקי פנימי. לפיכך עלה סומה על אוניה והפליג לאטליה, נוחת ליד נפולי, צופה בהתפרצות הוזוב ורואה איך נכבשת נפולי על ידי ארגון. סומה, בן המזרח, מביע את פליאתו על כך שהצבאות האירופאים פוגעים רק בצבא ולא באזרחי העיר. הוא מגיע לג'נואה ומשם לותיקן. בותיקן מבקש ממנה מר פאפא, האפיפיור, להשאר. סומה המשיך במסעו, מגיע לפריז ומשם ממשיך לפגישה עם מלך אנגליה. סומה חוצה את אירופה אלא שחוץ מכבוד ועיון ברעיונות, הוא לא מצליח לארגן את מסע הצלב הבא. הוא חוזר למזרח דרך רומא שם הוא עומד בויכוח תאולוגי עם הקתולים. סומה הוא בן דת אחרת והקתולים מתייחסים אליו בכבוד רק משום חוכמתו. נסטוריאני מתווך בין מונגול בודהיסט לנוצרים קתולים. סומה חוזר לבגדד, לארגון ולמרק. מדוע לא הסכימו המלכים הפרנקים למסע מלחמה נוסף? מסעי הצלב היו בסופם. העוצמה הפרנקית המשיכה את המסורת הרומאית של הים התיכון כאגן פנימי שבו צי חזק שולט בדרכים. גבולות האמפריה הפרנקית היו שולי האמפריה המונגולית. הממלוכים פגעו בנמלי החוף. מתרכזים בחזית המזרחית, חזית ממנה יגיח טימורלנג כעבור 140 שנים. ואולי נראתה הסכנה המונגולית מוחשית יותר לאירופאים מאשר הממלוכית. ואולי היו אלו הסוחרים האטלקים, הונציאנים, הפיזנים והג'נובזים שרצו לשמור על העורק פתוח ולא לעורר מלחמה. אלא שהממלוכים כבשו את עכו כעבור זמן קצר, הורסים את עתלית ואת נמלי החוף. והאם פגעו במסחר? אבן בטוטא, חמישים שנה לאחר מסעו של סומה, אומר כי עכו מתחרה בקונסטנטינופול. עכו היום היא העיר הצלבנית השמורה מכולן למרות שהוזנחה מאות שנים עד למאות ה- 18 וה- 19 שאז חוזקה נהרסה ושוב חוזקה, שוקעת משום עלייתה של חיפה הישראלית.
עכו לא נהרסה וספינות מונציה, גנואה, אנקונה, פירנצה, מרסיי וברצלונה המשיכו לפקוד אותה.
סומה ומארק לא הגיעו לירושלים. מארק עצר בבגדד וסומה הגיע עד לקצה אירופה כדי ליזום את המלחמה שתשחרר את ירושלים ותחסל את הממלוכים. אלא שגם לכוח דתי יש גבולות וירושלים, אותה לא ניסו האטלקים, הגרמנים, האנגלים והצרפתים הקתולים לכבוש בממלכת ירושלים הצלבנית השנייה, נשארה מוסלמית. למרות שב- 1299 יצא גזאן חאן, שליט פרס המונגולי למסע נגד סוריה הממלוכית בסיועו של מלך סוריה הנסטוריאני. הממלוכים הובסו ליד חמץ. ירושלים נכבשה למשך 15 יום. התלהבות אחזה באירופה. מלך נוצרי מנצח את הממלוכים. המונגולים נסוגו מכל סוריה לאחר מספר חודשים. צרות בבית. ארבע שנים מאוחר יותר יצא גזאן למסע נוסף, אבל הובס על ידי הממלוכים. הנערים הקווקזים שנחטפו או נמכרו לעבדים וחונכו להיות לוחמים שיקימו אמפריה בת 280 שנים שמרכזה בקהיר, אמפריה שעושרה ינק מישיבה על פתחי¯דרכי המסחר הטראנס אסיאניות. דרכים שחשיבותן כמעט תעלם כשיגלה ואסקו דה גמה את הדרך היבשתית להודו. כשיגלה קולומבוס את אמריקה. כשתכרה תעלת סואץ. הממלוכים היו גבולה של האמפריה הגדולה של המונגולים.
בדרום אפשר היה לראות את הכיפות המאורכות טיפתיות של מקדש השמים. ילדים ומבוגרים עלו וירדו בשבילים. אוכלים ממתקים ותפוחים מסכרים. ליצ'י מסוכר אדום. שווקי בגדים הוליכו לכיכר טיאן אן מן. מעבר לכיכר הענקית ולמואזולאון עוד שווקים. לפיכך:
החכם בשלטונו
מרוקן את הלב
וממלא את הבטן
מחליש את הרצון
ומחזק את העצמות.
עושה שהעם יהיו באין-ידיעה ובאין-רצייה.
מעבר לחומת החנויות ומכשירי החשמל הסתרגו סמטאות קטנות. מוליכות למדרחוב משופץ. לחנויות הצ'יינה, הקליגרפיה והמשי. לפסלי הדרקונים ובודהא. שיפודי בשר בשמן רותח. קערות אורז. ברווז בייג'ינג דאק. עמים יוצרים היסטוריה או היסטריה עם? הגאוגרפיה, המקרה, המזל והתושיה? האם האלימות, הריצה לרכבת, הצחוק לנופל, רמאות בעודף וחוסר הרגש הם תולדה של היסטוריה, חיים במקום צפוף, מעבדה אנושית של אלפי אנשים בה מרפק הוא שמוש אמיתי ויומיומי לצד יצירת התרבות במתחמים הסגורים והמוגנים של הקליגרפיה, המקדש והעיר האסורה מרגע שחדרת לתוכם אתה מוגן ומכאן הקנאות למקום הפקידותי, למרחב שנוצר עם התפקיד?
קמילה וגראנט היו במלון כשדיוושתי את האופניים פנימה. "רוצה ללכת לראות אקרובטים?"
אקרובטים הגיעו עם דרכי המסחר הימיות. סין? האם היה אבן בטוטא בסין? אבן בטוטא ליווה אותי מראולפינדי לבייג'ינג, מספר על תרנגולות גדולות כבנות יענה. אבן בטוטא נסע באסיה 50 שנים לאחר שחזר מרקו פולו לאירופה. האמפריה המונגולית איחדה את אסיה תחת שלטונה. הממלוכים יצרו את האמפריה שלהם, מגרשים את הצלבנים ויוצרים חיץ בין העולם המונגולי למעצמות הימיות ¯של הונציאנים, הג'נובזים, הפרנקים והאנגלים. הוא מספר כי בימיו התחרתה עכו בקונסטנטינופול. את סין מכיר אבן בטוטא דרך זייתון, קנטון, גואנ ג'ו. עד שהקיף ואסקו דה גמה את אפריקה, שלטו הערבים בדרכי הים. האקרובטים הגיעו עם נתיבי המסחר. הבטחון בדרכים. גם אצל מרקו פולו וגם אצל אבן בטוטא מופיע סיפור הנסיכה הלוחמת שתתחתן רק עם מי שיביס אותה בקרב. סיפורים הפליגו עם דרכי המסחר, נישאים על ידי הסוחרים שהביאו את הסיפורים לבירה העבאסית של הארון אל ראשיד בבגדד. נעל הזהב של אלטון קש האויגורית. האורות כבו במועדון הבינלאומי. האקרובטים השליכו לאוויר האדום שמעל הבמה קנקן כבד של שושלת מינג ולכדו אותו בזהירות על צוארם. כד ותנועה. מוסיקה ותלבושת. דיוושתי בחושך מבניין המועדון אל המלון. שוטרים ירוקים עמדו במתחם השגרירויות הזרות. דוכן רחוב על גדות התעלה. הסינים חייכו, ממלאים את קערת המרק בירקות קצוצים בקופיץ, בבשר, בפילפלונים חריפים. ישבתי על גדת הכביש האפל וטבלתי את נטיפת הבצק שהעביר לי האיש ליד.
"אתה נוסע מחר לחומה הגדולה?"
"כן."
"איך?"
"ברכבת המקומית מהתחנה הצפונית."
"לקנות לך כרטיסים לאופרה?"
"כן. תשאירו לי בקופה. אני אגיע ישר מהרכבת."
תור הצטופף מול קופות הכרטיסים. סין היא תור ואנשים בכל מקום. התור¯התקדם לאיטו. תור מול השער הסגור. רוכל בדוכן מזון בישל טיגן חביתה¯מוקשה בקמח ובצל. השארתי את האופניים ליד תחנת הרכבת התחתית. הרכבת האיטית יצאה לדרכה, יוצאת מפרברי בייג'ינג, חוצה דרך גבעות. רכבת של¯סינים לראות את החומה. התגלגלתי עם זרמי האנשים במעלה הכביש. רוכלים¯ארבו בין עצי המחט. דוכני מזון. הכביש התפתל, אוטובסי תיירים. החומה הגדולה. המבנה האנושי היחיד שאפשר לראות מהחלל. החומה ירדה ועלתה, מוליכה על גבה המוני סינים. צ'ין משיאניאנג היה הראשון שחשב על האפשרות¯לסגור את צפון סין מהנוודים הרכובים על סוסים. קצה החומה היה ליד דון הואנג. אורל שטיין גילה את המגדלים המערביים. החומה הגדולה. אלפי קילומטרים של חומה. אין שום דבר מפתיע בחומה, כמו דברים אחרים, יש בה יותר אכזבה, אלא אם כן חושבים על הרעיון, על הדרך, על תוואי הנוף שהחומה לא מתחשבת בהם על גודלה ותרבותה של ארץ. ומה נשאר בסוף כמושא להערצה? קבר חיילי החומר של קיסר צ'ין? הפרמידות שהן קברי הנצח של הפרעונים שינחיתו עליהם את השמש? הפרמידות האצטקיות של פולחני המוות? קו מז'ינו? מדונה? הרכבת חזרה מתחנה אחרת. צעדתי בשמש אחרי הצהריים לאורך המסילה. לפני ואחרי, במרחקים לא גדולים, צעדו עשרות אחרים. התור התפתל לפני הקופות הסגורות. הרכבת נסעה באיטיות. הבטתי בשעון. האופרה תתחיל. הרכבת עצרה בתחנה. לא הצפונית ולא המרכזית. זנקתי על אוטובוס. הוא עצר ליד כיכר טיאן-אן-מן, גלשתי לפתח התחתית, מזנק ממנה אל האופניים שחיכו בחושך. דיוושתי בפראות לאורך השדרות, חוצה את הכביש במחלפי האופניים. הכרטיס חיכה בדלפק הקבלה. גראנט חייך כשנכנסתי. על הבמה רקד קוף צהוב מסובב מקל. מטיל הברזל שבעזרתו שוטח שביל החלב. את המטיל מצא קוף במרתפיו של מלך הדרקון במעמקי הים הדרומי. כשנלחם היה המטיל משמש לו נשק רב עוצמה. כשהיה חוזר לקופים האחרים בממלכת הר הפרחים והפירות, היה הופך את המטיל לסיכה אותה היה טומן בשערות שמאחורי האוזן. ב-1220 יצא צ'אנג צ'ון, נזיר דאו בן 72, בעקבות ג'ינגס חאן. הוא עקב אחרי המונגולי שאי אפשר היה לסרב לו לאורגה שבמונגוליה ומשם לטורפן ולאורומצ'י, והלאה לטאשקנט, סמארקאנד שחריזעבאס ולקבול, שנה וחצי היה בדרכים, מתקבל בכל מקום בכל הכבוד החאני עד שפגש את החאן למרגלות ההינדו-כוש. וחזר מלווה את ג'ינגס, חוצה בגשר צף את האמו דריה. לדטונג. "לזכר אנחנו קוראים יאנג, היסוד שלו הוא האש. לנקבה אנחנו קוראים יין והיסוד שלה הוא מים אלא שיין יכול לכבות את יאנג..." כל הדרך מהאמו דריה לסמרקאנד לימד צ'אנג צ'ון את ג'ינגס הלכות עשה ואל תעשה, מסרב כבודהיסט לשתות קומיס, חלב סוסים חמוץ ולאכול בשר, נהנה מפירות וירקות. ג'ינגס חאן שאל אותו על האלמוות. צ'אנג צ'ון הבטיח לו כי אי אפשר להתחמק מהמוות. ג'ינגס חזר אל המלחמה וצ'אנג צ'ון ביקש לצאת בחזרה לארץ האמצע. ג'ינגס ביקש ממנו להשאר. "הרעש שמקימים חיילך, מפריע את שלוות מחשבותי." הם קבעו להפגש בסמרקאנד. ג'ינגס חאן הגיע בסתיו. שלוש פעמים, בשעות הלילה השקטות שמעו החאחאן ושריו את דברי צ'אנג צ'ון. לאחר מכן כינס את הנסיכים על מנת ללמוד מהחכם. כשהגיעו הנסיכים, יצא ג'ינגס חאן לציד. בזמן הציד, כשדרך את קשתו לירות בחזיר בר מסתער, איבד את שיווי משקלו, וצנח במלוא 61 שנותיו על האדמה. החזיר עצר בהסתערותו ונעלם בסבך. יליו צ'וטסאי, יועצו ואיש סודו, טען כי השמים מזהירים אותו. צ'אנג צ'ון היה ספקני יותר: "אחרי החורף בא האביב, אחריו יבוא הקיץ, הסתיו ושוב החורף. בחיי האדם ¯סדר הדברים שונה. כל יום מקפל בחובו את התנסויות הימים שעברו, אך כשנגולים כל הקפלים, הוא חוזר למקורו. השיבה למקור היא המרגוע. והמרגוע הוא מכיוון שנתמלאה שליחותך בתאום עם סדר הדברים הנצחי. לידיעת הדבר הזה אנחנו קוראים הארה." ג'ינגס חאן ביקש מצ'אנג צ'ון לעשות איתו את הדרך באיטיות מזרחה, בחזרה לחאן-באליק. צ'אנג צ'ון סרב. הוא טען כי אין לו יותר מה לומר לחאחאן. החאחאן הציע לו כיבודים ותארים. צ'אנג צ'ון דחה אותם. ג'ינגס חאן הציע לו את ההשפעה על החאחאן עצמו. צ'אנג צ'ון חייך ואמר: בהופיע איש אציל רוח בזמן הנכון, יתקדם בדרכו קדימה. אם לא יופיע בזמן הנכון, ילך בדרכו שלו ויניח לעשב הבר לכסות את הדרך." צ'אנג צ'ון יצא בדרכו לסין, ארמון שיהפוך למנזר דאו לאחר מותו מוקצה לו בחאן-באליק. שניהם מתו באותו חודש של שנת 1227. המסע אל המערב. שי-יו-צ'י
"על הר הפרחים והפירות עמד סלע. מתחמם בשמש ונשטף באור הירח, מוחלק על ידי השמים והאדמה. יום אחד, נולדה מתוך הסלע ביצת אבן. ממנה בקע קוף אבן. הוא זינק מתוך הביצה, השתחווה לארבעת הכיוונים ומעיניו נגה אור. קיסר האיחד השמימי, הביט בו מארמונו שבשמים."
קוף. מליוני סינים קראו בו בהחבא. המסע אל המערב בעקבות שואנג דזנג, נסיך עולי הרגל. במאה ה- 16, בימיה של שולת מינג, חי וו-צ'אנג אן. "לא עוד פרוזה אחרי שושלת האן, לא עוד שירה אחרי המחזור הראשון (שושלת טאנג 770 לספירה)." אמרו שבעת הגאונים הראשונים ששלטו בכיפה הספרותית - פילוסופית בין 1495 ל- 1530 ושבעת הגאונים המאוחרים בין 1550 ל- 1590. וו צ'אנג-אן היה מיודד עם האחרונים. וו-צ'אנג אן תמיד רצה לכתוב ספר סיפורים קצרים ברוח הקלאסית. ספר על מפלצות. "תמיד הערצתי את הסופרים משושלת טאנג כדון - צ'נג-שי וניו-שאנג-דז'ו שכתבו ספורים קצרים ותארו אנשים...למרות שספרי נקרא ספר המפלצות, הוא אינו מוגבל רק להן. זהו גם רישום של הדברים המוזרים שקורים בעולם האנושי ולעיתים הוא גם מלמד מעט לקח...לא אניח שמצאתי את הרוחות והמפלצות, אלא הן אותי!" ספר המפלצות אבד, אבל המבוא נשאר. את "המסע למערב" כתב וו-צ'אנג -אן בעילום שם. באנונימיות מוחלטת שגרמה לכך שבמשך 300 שנים האמינו הכל כי הפטריאך הדאואיסטי צ'אנג צ'ון (צ'יו צ'ו-צ'י 1227-1148) הוא שכתב. אלא שחיטוט בארכיוני עיר הולדתו של וו-צ'אנג-אן, הואי-אן, מגלה כי לאזרחי העיר היה ידוע שמו של מחבר.
קוף היה יצור חצוף שעזב את הקופים אותם הנהיג אל המערה שמאחורי מסך המים בהר הפרחים והפירות. ימה, מלך המוות, הפחיד אותו ולכן יצא לחפש את האלמוות. שלושה נחסך מהם המוות. בודהא, בני האלמוות ובעלי ההארה. הוא זכה להארה אחרי שלמד 7 שנים במערתו של הפטריאך סו-בודהי בן האלמוות. המורה מציע לו ללמוד אומנות, הסמכת פילים ורכיבה על פניקס. להתמחות במדיטציה, צום, יוגה והתאפקות. "לא רוצה." אומר קוף. "אין בזה חיי נצח." מעורר את חמתם של התלמידים האחרים בסרבנותו. באשמורת העכבר, לאחר שספר נשימות, מתגנב קוף אל חדר הסו-בודהי שהושאר פתוח למענו והופך למואר. הוא חוזר למערת מסך המים שבהר הפרחים והפירות שם השאיר את נתיניו הקופים, נלחם במלך התוהו ובוהו שהשתלט על הקופים ויוצא אל מלך הדרקון להשיג לעצמו את המטיל שבו שוטח שביל החלב. לאחר שהשיג את המטיל, הוא מצווה על מלך דרקון להשיג לו בגדים. "לך לים אחר." אמר מלך דרקון מוקף בחיילים סרטנים וניצבים חסילונים.
"עדיף לשבת בבית אחד מלרוץ לשלושה," מכריח קוף את מלך דרקון ואת אחיו דרקוני הימים להביא לו את בגדי הזהב וקסדת הארגמן. יום אחד הופיע שליח ימה, מלך המוות לקרוא לו אל ממלכתו. הוא פורץ אל עיר המוות ומתייצב לפני עשרת השופטים. "מי אתה?" שאולים השופטים.
"אם אתם לא ידועים מה שמי, למה שלחתם שליחים להביא אותי?" הוא מזנק ומוחק את שמו מתוך ספר המתים. ואת שמות כל הקופים. תלונות דרקוני הים ועורך דין המתים נגד קוף מגיעות אל קיסר האיחד השמימי. נשמת נגה נשלחת לקרוא לקוף להשפט בשמים. קיסר האיחד ממנה אותו לאחראי על אורוות סוסים השמימיים. אלא שביום בו נודע לו כי התפקיד נחות, הוא נמלט מהשמים וחוזר להר הפירות והפרחים. רוח הכישוף השמימית הגדולה נשלחת להחזיר אותו לשמים והוא מגרש אותה לשמים וכדי להודיע להם שיחזור לשמים רק כשיכירו כי הוא "המואר, השווה לשמים". קיסר השמים שולח את וייסרוונה ובנו נט'ה להביא את קוף. קוף מביס אותם. אז יוצאת נשמת נוגה להר הפרחים והפירות להציע לקוף לשמור על תוארו בתנאי שיבוא לשמים.
הצבעים התערבלו על הבמה. התגנבתי מהשורות האחוריות קדימה, אל השולחנות הקרובים לבמה. שולחנות המכובדים עליהם הונחו פירות יבשים ותקרובת. אלא שקוף מסתובב בשמים ומתבטל ולכן, בעצת יועציו, ממנה אותו קיסר האיחד למנהל גן האפרסקים השמימי. קוף חומד את האפרסקים וזולל אותם וכשבאה מלכת השמים מלווה בשבע עלמות לקטוף את האפרסקים למשתה, היא מגלה כי טובי האפרסקים נאכלו. קוף נעלם מהגן ויוצא לשתות שיכר. הוא משתכר ומגיע לארמון טושיטא בו חי לאו-דזה. "תמיד רציתי לפגוש את לאו-דזה." אומר קוף. אלא שלאו-דזה נמצא באותה שעה בשיחה עם צפנקרה, בודהא של העבר. ולפיכך גונב קוף משיכר לאו-דזה ונמלט בחזרה אל מערת וילון המים שמאחריה חיים הקופים בהר הפרחים והפירות. אספתי פירות מקערות השולחנות ואכלתי.
הפעם כועסים השמים. צבאות השמים יוצאים לתפוס את קוף ולהעניש אותו. הוא מנצח, קוף חצוף, קוסם גדול בן אלמוות. עד שלאו דזה מטיח קערה בראשו, הוא מאבד את שיווי משקלו ונתפס. הוא מובל לשמיים לשרפה בכבשן. אלא שאין בכוחו של הכבשן של לאו-דזה להרוג את קוף. "לא מפליא." אומר לאו-דזה, "שהרי אכל מאפרסקי האלמוות, שתה מיין השמים וגנב משיכר אורך החיים שלי. 5 קערות נמצאות בגופו." קוף נמלט מהכבשן. עיניו אדומות מאז מעשן.
אז יוצא בודהא לתפוס את קוף, יחד איתו יוצאים אננדה וקסיאפה. בודהא לוכד את קוף וטומן אותו בהר חמשת היסודות, כדי שיחכה לזה שיושיע אותו בתום הזמן שיקצב לו להשאר בבטן ההר. לשואן דזנג, שיצא איתו למסע רב הפלאות להודו להביא את הספרים הבודהיסטים, מלוווה בבן החולות בחזיר ובסוס לבן.
אח קוף. קוף שנלחם בשמים, גונב את יין השמים ושיכר הנצח, אוכל מאפרסקי האלמוות, נלחם בעזרת המטיל ששיטח את שביל החלב. קוף חצוף ונפלא. רובץ מתחת להר, מחכה לעולה הרגל שיקח אותו להביא את הכתבים הבודהיסטים מהמערב. המערב המסתורי, שאליו יוצאים הקיסרים ושם נמצאים הסוסים השמימיים. המזרח המסתורי אליו יצאו אלכסנדר, הנסטוריאנים, בנימין מטודלה, אבן בטוטא, מרקו פולו, דה קרפיני. שיאן וחאן באליק. המוסיקה. האופרה. שילוב מוסיקה מחול ואקרובטיות. מלחמה בין מלכים.
בייג'ינג היתה חשוכה ומעט מכוניות נסעו בשדרות הרחבות. דיוושתי לאט על פני פתח מקדש השמים האפל. משאיות המשיכו לפרוק ראשי חסה ענקיים על המדרכות. ב"צ'יינה דיילי" היה כתוב כי לא יהיה מחסור בחסה השנה. הורדתי את הכפפות ואת כובע הצמר בכניסה. קר.
גל הקור שכיסה את העיר נשקף מחלונות הבוקר באד אפור. יצאתי אל הרחוב. הקור הגיע מהצפון. גל הקור המובטח שיפתח את החורף. חבשתי את הכובע הצמר על האוזניים ואת הכפפות. דיוושתי באופניים. הרוח היתה קרה וחורכת. החנתי את האופניים בכניסה למקדש השמיים. זקנים ישבו על הדרגשים שמתחת למקדש העקרי, סופו וליבו של פולחן השמים, ושחקו גו. בגנים התאמנו אנשים בטאי צ'י ובצ'י-גונג. מחוץ לשער הגן המשיכו משאיות לפרוק ראשי חסה עצומים. לא יהיה מחסור בחסה השנה הודיע הצ'יינה דיילי. מקדש השמים. חציתי דרך שער המקדש למטה, אל הגן ואל הדרך המוליכה אל אבני הקולות. השלמות של מינג. ארבע או חמש שושלות גדולות הן שעצבו את המחשבה הסינית. הואנג-די -שיה, האן, טאנג, יואן, מינג. בימיה של שושלת מינג נכתב המסע למערב, בשפה עממית, וולגרית. למרות שבמסורת הסינית, הקלאסיקה היו ההאנים, עם הנחות מסוימות לשושלת טאנג. האם נשארה דרך אחרת לבן ימי שושלת מינג מאשר לכתוב ספר גדול אלא בצורה וולגרית? קלאסיקה סינית המשעשעת מליוני אנשים כבר 300 שנים. מקדש השמים. השמים עגולים. כמו המקדש הכחול. בסיסיו, כמו האדמה, רבועים. מקדש האדמה בדרום, מקדש השמים בצפון. צפונו סהר ודרומו רבועי. תרבות שיש בה גורל קבוע, מעמדות ברורים ורשות נתונה. למזל. לאמונה. האם ההבדל בין אמונות הוא ההסתמכות על מזל מול ההסתמכות על חסדי שמים? מזל וגורל. מספרים פרדיים היו מספרי מזל. תשע טבעות למזל לכיפת המקדש. כפולות של תשע. בקצה הצפוני, בסוף הדרך והמדרגות הגיע הקיסר אל המקום בו נשא את תפילתו ליבול, לשנה טובה. היתה קדושה במקדש. קדושה מתה של מוזאון. בחצר ההדים ניסו אנשים ליצור הד. האדום של פנים המקדש, הכחול של החיצוניות, אפרוריות היום.
דיוושתי צפונה אל מקדש הלמה, היונגהגונג. הרחובות התמלאו אנשים. עצרתי ליד דוכן בין ערמות החסה. ערמות פחם על המדרכה. ארץ החסה והפחם. חביתות מוקשות על דוכני האוכל. מרקים. שיפודי בשר. חנויות כלבו מלאות כל טוב. החנתי את האופניים בכניסה למקדש. מקדש בודהיסטי-טיבטי בבייג'ינג. מולו עמד המקדש הקונפוציאני. חדרים אפלים עם נזירים אדומי גלימה ששיער ראשם גולח. במקדש נשמרה הקדושה. כמו ההבל החם של סמרקאנד. כמו החום של שיאן. מול בודהא טיבטי, פעם ראשונה בסין ההאנית, אנשים מתפללים. לא המוסלמים של קשגר וסינקיאנג. האנים מדליקים מקלות קטורת ומשתחווים לבודהא שמן וצוחק, בודהא הודי ותיילאנדי ובודהא בעל ארבעה פנים ואינספור ידיים. נזירים כתומי גלימה שמרו על המתפללים. היה חום במקדש. למרות התיירים. למרות המוזאון. דת היא המגן מפני הפחד. ממוות, משואת רשעים, מכוכב נופל. נחמה. סוף סוף רכות. מקום אנושי בבייג'ינג, מרחק של לא יותר מ-15 דקות באופניים מהקיסר האחרון שתמונתו מביטה מקיר העיר האסורה.
