הפנאמריקנה

דון גבריאל גרסיה מרקס

"שנים של עבודה קשה," הוא אמר, "כל יום משמונה ועד שתיים."
"וכשרון-"
"עבודה." אמר מרקס. "אני סופר ועיתונאי."
"עיתונאי?"
"ודאי." קם מרקס בטון נעלב, מוציא מאחד ממדפי הספרים הארוכים ארבעה כרכים כבדים של מאמרים שכתב בארבעים שנים של עבודה עיתונאית.
   

זפטיסטים

נדחקתי אל האישה שהחזיקה תינוק. המורה שישבה בינה לבין הנהג החזיקה את הילד השני. עוזר הנהג, נער בן 16 או 17, שחזר לאחר שהגיף את דלת תא המטען הביט בחלק הכיסא שעליו ישבתי. הוא משך בכתפיו והתיישב על ברכי, ראשו נוגע בשמשה הקדמית. הנהג שילב להילוך ואני הרגשתי רטיבות מתפשטת על הרגל השמאלית שהיתה צמודה לאישה הצעירה. התינוק נרדם מחייך לאחר שהוקל הלחץ על שלפוחית השתן שלו.

   

גוואטמלה - ארץ הקסם המיסתורי

"אני, דייגו דה לנדה, מצהיר שראיתי עץ ענק ליד אחד הכפרים, שקפיטן אחד תלה מענפיו נשים רבות ותינוקותיהן ניתלו מרגליהן. באותה עיר, ובמקום אחר במרחק שתי ליגות הנקרא וריי, תלו שתי נשים אינדיאניות, אחת משום שהיתה בתולה והשנייה משום יופיה מכיוון שחששו מהתשוקות שיטילו אילו בשורות החילים... זיכרונן של שתי אלו נשמר בכל עוזו בין הספרדים ובין האינדיאנים משום יופיין והאכזריות בה נרצחו."
   

הרשת

ב- 13 לאוגוסט 1521 , לאחר 80 ימי לחימה, הסתיים הכל. האימפריה חדלה מהתקיים. מקסיקו הפכה לאחוזה ספרדית.

   

טנושטיטלאן


בשילוב המוזר המקרי והסופני, נחת קורטז בחופי יוקטאן באוגוסט 1519, בסוף 52 השנים של השמש החמישית. קורטז היה חדור מטרה לכבוש לעצמו עולם ולאסוף את הזהב והתהילה צעד לתוך עולם מיתי שחיכה לסופו, פוסח על הסעיפים, מקבל את תנועת הספרדים הקריבים האלימה כגזירת גורל. מוקטוזומה השני חיכה להרננדו קורטז כמעט בחוסר תנועה ולמרות שסביר להניח שלא חשב שקורטז הוא אל, קיבל אותו כחלק מהסוף הקוסמי המיועד.