
"מאיפה הדג הזה?" שאלו אותי שני דייגים שירדו אל המזח מהמדרון. עג'מי מוארת באור המקוטב והמוזר של שמי סערת החורף.
"קפץ למזח."

חוף אנחנו רוצים. להגדיל אותו, חול. ים. דברים פשוטים.
המדרון מכסה את הסלעים של יפו. את רכס הכורכר הטבוע שהפך לשוניות עשירות בדגים שאת מה שנשאר מהן אפשר לראות בחוף גבעת עליה שמדרום למדרון, בסלעים היפים של בת ים ששיאם חוף הסלע. במקום שוניות צלולות מים ועשירות בדגים יש בין הנמל לחוף גבעת עליה הר עצום וגדול של פסולת בניין שגובהו 15-20 מטרים רוחבו ממזרח למערב במקום השמן ביותר 300 ואורכו מצפון לדרום יותר מקילומטר
בניקרגואה (מדינה רחוקה לכל הדיעות) יש סיפור על נערה צעירה שפגשה יגואר. היא חייכה אליו והוא חייך אליה, מזמין אותה לרכוב על גבו. רק שאת סוף המסע היא עשתה בבטנו. שטף המאורעות מהיר מידי ולא ניתן לשליטה. אנחנו בסחרור. וסחרור סופו ריסוק והתנפצות. האם אנחנו בסחרור? אחרי הריסוק?