בניקרגואה (מדינה רחוקה לכל הדיעות) יש סיפור על נערה צעירה שפגשה יגואר. היא חייכה אליו והוא חייך אליה, מזמין אותה לרכוב על גבו. רק שאת סוף המסע היא עשתה בבטנו. שטף המאורעות מהיר מידי ולא ניתן לשליטה. אנחנו בסחרור. וסחרור סופו ריסוק והתנפצות. האם אנחנו בסחרור? אחרי הריסוק?
חיוך היגואר 23.12.2003
כמה פשוט. כמה צפוי. כמה לא מפתיע. אין לי מושג אם יפו מייצגת את החתך הכללי של מדינת ישראל, אבל לפחות לגבי יפו הדברים שקופים מאוד.
עיריית תל אביב השקיעה בשנה האחרונה מליוני שקלים ביפו ויש לה תוכניות גרנדיוזיות עם משרד התיירות איך להפוך את העיר לפנינת תיירות. אבל עיריית תל אביב (וגם מדינת ישראל) אף פעם לא הכירו ביפו כעיר ישראלית. עצם תמיכתה העקומה והמטומטמת של העירייה ברעיונות הטיפשיים של מנהל מקרקעי ישראל לבנות מתחמים לעשירים כמו מדרגות אנדרומידה, חצרות יפו והצדף על הים מראים את היחס העקום – בניית מתחמים מבוצרים וסגורים לעשירים, מתיחת ההקצנה, דחיקת האוכלוסייה לפינה והשלטת דעה מושחתת שלעשירים הכל מותר. עליית המחירים המטורפת והלא מוצדקת דחקו החוצה מיפו את היסוד השפוי והבונה של זוגות צעירים עם כוונות גדולות. עיריית תל אביב מעולם לא ניסתה להעלות את חינה של יפו בעיני הצעירים כמו שעשתה בלב תל אביב או נווה צדק. העירייה המטומטמת עבדה תחת הנחת היסוד שאת יפו יטרפו העשירים. עכשיו טורף הפחד את יפו, העשירים בורחים, הפרוייקטים של הנדל"ן מתמוטטים ואין שום אוכלוסייה שפויה ממתנת ולא מאיימת שיכולה לדאוג להרמת העיר במישור היומיומי.
משטרת ישראל דפוקה לא פחות. כי אצל משטרת ישראל יפו היא שטח עוין. המשטרה גאה בריקבונה של יפו. בכך שיש לה מידע מצוין על כל הפושעים וההתארגנויות כי הכל רקוב כאן כל כך. ליד הבית שלי יש לפחות 3 תחנות סמים פעילות. המשטרה לא עושה כלום. כשהתחילו המהומות בגן תמר הם לא הגיעו. כשקוראים להם אזרחים הם לא מגיעים. כשהם כבר כן מגיעים – הם פוגעים באנשים הלא נכונים. מה הבעיה להשתלט על יפו? מה הטמטום והטיפשות הגדולים? אם היו עושים פה עבודת שיטור כמו שצריך ולא סתם נטפלים לאנשים שלא צריך להיטפל, לא היה קורה מה שקרה. חלק גדול מהמתפרעים היו אנשים שחיפשו את השוטרים שחיפשו אותם לפני כן.
הפסקת התנועה של אוטובוסי דן ביפת היא שערורייה. שמשטרת ישראל תפתור את הבעיה ומייד, שיהיה שוטר בכל פינת רחוב ושירדו על זורקי האבנים כסח. נגמר. צריך לחיות פה. ואם צריך שוטר בכל פינת רחוב בבת ים כדי שלא יידקר שום אזרח ישראלי ערבי – אז שיהיה שם. למשטרה חובה שווה בכל מקום.
חוקים שווים יש אלא שהביצוע דפוק ומפלה.
וזה שייך לחינוך. עיריית תל אביב ומשרד החינוך מזניחים את יפו. בתי הספר הערבים הם מחוץ לחוק. לפחות בשני מקרים של בתי ספר יש מנהלים שהתלונות נגדם מסמרות שיער. כתבות בעיתונים, תלונות במשרד החינוך. ויוק. שום דבר. כי הם ערבים. או שיש חוק או שאין חוק. אין לנו מדינה אחרת. זה לא אנחנו והם. מה שלא נסבל בבית ספר ממלכתי ישראלי אינו נסבל בבית ספר ישראלי ממלכתי. לא בתל אביב ולא ביפו. לא במקום בו לומדים ילדים יהודים ולא בבית ספר שלומדים בו מוסלמים או נוצרים אזרחי מדינת ישראל. אסור להרים יד על ילדים. לא ממנים מנהל בגלל החמולה שלו. מי ששולח ידיים לבנות צעירות צריך לעוף. חוק זה חוק. ונמאס מההפקרות. ומי שלא מבין את סופה של ההפקרות לא היה ביפת בשבועיים האחרונים. אין לנו זמן להתעלם. זה לא חוץ לארץ. זה לא פלסטין. זו מדינת ישראל!
העירייה ומנהל מקרקעי ישראל מפקירים את עג'מי ויפו כבר שנים. השתוללות הבנייה הלא חוקית, ההשתלטות על שטחי ציבור נעשתה פרועה במיוחד בשנים האחרונות. מסעדות ללא רשיונות בונות, משתלטות ומשליכות זבל, אנשים פרטיים משתלטים על שטחים ובונים על ימין ועל שמאל והעיירה וגופי המדינה לא מתפקדים. גם כשנשלחות תלונות לא נעשה דבר ואין פוצה פה ומצפצף. מי ששומר חוק נדרס מתחת למפיונרים ובריונים. מדינת ישראל בכלימתה.
ועל כל התמהיל המסוכן הזה יש לטפטף מלמעלה את הגופים השונים של האוכלוסיה הערבית שמאז הסכם אוסלו התחילו להגדיר את עצמם כפלסתינאים. כמגיני התרבות הערבית ביפו שאם לא יעשה מעשה דרסטי תיעלם. גל הלאומנות הפלסיטינית שמחלחל מהשטחים דרך תעמולה יומיומית מכיוון שמדינת ישראל לא מבהירה שלא יכול להיות ערבי פלסתינאי במדינת ישראל. אלא רק אזרח ישראלי. ולא מדובר על הרגשה אישית. כל אדם רשאי לקרוא לעצמו בכל שם שיבחר ובכל זהות שירצה. אבל מבחינת מדינת ישראל יש רק מי שהוא אזרח המדינה ומי שאינו אזרח. חד וחלק. ומדינת ישראל בהעלמת עין ובזלזול המתמשך של כל הגופים, לא עמדה ולא עומדת על שלה. יש מדינה אחת והיא מדינת ישראל שיפו היא חלק ממנה. יפו היא עיר ישראלית. לא פלסטינאית. יש בה אוכלוסייה ערבית שהממסד העירוני והממשלתי מזניחים, מפקירים ומזלזלים בו כבר שנים ועכשיו זה מתפוצץ לנו בפנים. לכ-ו-ל—נ-ו. ליהודים ולערבים תושבי יפו אזרחי מדינת ישראל שחשבו כל אחד שהוא רוכב על היגואר שלו – לדפוק את הערבים, לגרש ולתכמן את היהודים, להשתלט על הקרקעות, לפלסטן את יפו, ליהד אותה בכסף, שזה שטח עויין, שמשטרת ישראל היא משטרה גזענית וקמו בבוקר וגילו שמפלצות הגזענות והפחד משני הצדדים –יטרפו אותנו בעוד רגע. זה מה שמחזיק את השקט ביפו כרגע. הפחד, הידיעה שמתחת אין כלום – רק תהום וכאוס וגיהנום של מלחמה שיבטית ששום דבר טוב לא יצא ממנה. והחוק חייב לעשות את מה שלא עשה פה אף פעם – להגיע ולהתייצב בגדול – עירייה, ומדינה, ומשטרה וחינוך ותשתיות ושיכון ולהיות חד משמעי והגון וישר וחסר פניות. כי אין דרך אחרת – יפו היא חלק ממדינת ישראל. פלסטין נמצאת מעבר לקו הירוק. כאן שולטים חוקי מדינת ישראל – חינוך, משטרה, בנייה, עירייה קיום משותף ושיוויון ולא שום דבר אחר. חוק אחד לכולם, כי אחרת כולנו נהייה סלט מדמם אחד בבטנו של היגואר.
כל הצינור 1.8.2004
האמת שאני לא בסדר. אני לא בסדר. ממה אני מופתע? מה חדש בעניין הקטן והטיפשי הזה של צינור בגודל המוביל הארצי שמבתר את שדרות ירושלים, מפריד בין מזרח למערב, מבטל את השדירה כמקום של חיים יפואיים, מסתיר את הרמזורים והתמרורים, דורס מעברי חציה ושם זין על העיר ותושביה?
מה אני צריך להגיד: שלא יעלה על הדעת? או אולי שהדעת אינה סובלת? ואולי לא ייתכן ש-?
איזה זיבול שכל שנהוג להגיד במקומותינו הייה צריך להיפלט לי מהפה ביום שבו ראיתי את הפועלים של שטאנג ובניו, קבלני המשנה של זובורלינג (שמה של החברה הגרמנית) רומסים את שדירות ירושלים עם הצינור שלהם?
אני מניח שכמו הציפורים, אמרתי לעצמי שזה סוג של פטה מורגנה. שלא יכול להיות, שזה כל כך גדול וכל כך מופרך שאין דבר כזה. שזה יעבור, שזה זמני. כמו שאמרו היהודים בברלין ב-1933. הר זובורלינג.
אבל הוא שם, בחיי, בלילות אני הולך ומלטף אותו לכל אורכו. הנשים פחות ידידותיות ממני, הן הציעו לחתוך אותו, לעבור עם ברנר ולחרוץ אותו, להכנס בו עם טרקטור. רק נשים יכולות להציע פתרונות כאלו לצינור. אני בחיים לא הייתי חושב לעשות דבר כזה לכל הצינור של חולדאי. רק המחשבה כואבת.
אבל אולי לא – כי הרי זה לא צינור רק של שופכה, הוא בעצם מעין רקטום ענק שהר חולדאי והזובורלינגים הניחו במקומותינו.
רק כשהבנתי את זה, הבנתי על מה הלינו כל אותם עשרות אנשים שהתחילו להתקשר אלי לפני כמה שבועות ולדבר איתי על כל הצינור של חולדאי שמונח בשדירה, מתארך מרגע לרגע במעין זיקפה אופקית (נשים סיפור לי שיש מצב כזה אצל חלק מהזובורליגנים).
כשהיפואי מספר חמישים אמר לי שהצינור הוא העלבון הגדול מכולם ושאי אפשר יותר, התקשרתי לדרור אמיר מהמשלמה ליפו להזהיר אותו שמזמן לא ראיתי כל כך הרבה קיטור ביפו. קיטור שחוצה את כל המינים, את כל העדות, עשירים ועניים, ערבים ויהודים, ממזרח וממערב לשדירה.
"זו האופציה הכי טובה." הוא אמר לי, מבהיר בבת אחת למה נבחר להיות מנכ"ל המשלמה של חולדאי. או במילים אחרות –רק מקבל פקודות. הזובורלינגים.
הערייה והאיגוד אומנם טענו שהם הודיעו לציבור - אבל אם הגלויה התמימה שהונחה בתיבות הדואר של חלק קטן מהיפואים עם צינור דקיק ותמים, היא ההסבר של הערייה והאיגוד הדורסני של השפד"ן – אז אנחנו באמת מטומטמים. או עיוורים. או שאלו התכונות שמתקיימות במי שבחר את חולדאי כראש עיר ולכן אנחנו מקבלים משלוחיו את ההסברים כראוי לנו.
אחר כך, כשהתחילו היפואים לצייר סיסמאות על כל הצינור של חולדאי שמונח בעצת אגוד ערים דן לביוב, ופרנסי העירייה שלחו את הפועל הרומני שימחוק את הכתובות, כי כניראה שהבינו שאולי אנחנו מטומטמים אבל לא ממש עיוורים, ואנחנו התפנינו לחשוב על הצינור בישיבה של "יפו יפת ימים" התבררו לנו כמה עובדות מפתיעות.
הראשונה היא שלפי חוקי מדינת ישראל אי אפשר להעביר קו ביוב, שום קו ביוב, מעל פני הקרקע. לא זמני ולא קבוע. החוק בכלל לא מתייחס לעניין המוסרי של דריסת כיכר עיר ושדירתה הראשית, לא לסיכון בני האדם שגרים בעיר ובשדירה, לא להצרת השדירה על נתיבה הדחוקים ממילא ולא על שלל הבמות הלא חוקיות שנבנו מעל הצינור (גם לאלו צריך להוציא היתר מהוועדה המקומית שמעולם לא הוצא), כביכול לאפשר מעבר מצד לצד. החוק פשוט לא יכול להרשות לצינור לעבור שם.
אז מי אישר את הצינור? שאלנו את עצמינו, תמימים שכמונו.
"המשלמה ליפו" אמר איתי פנקס, היו"ר של אגוד ערים דן לביוב ואיכות סביבה בראיון טלפוני לטלוויזיה של רינו צרור. מה זה איכות סביבה.
אלא שהמשלמה לא יכולה לאשר דבר שכזה. זה בערך כמו שרון חולדאי היה מבקש ממחלקת התה של העירייה לאשר לו את החניון בן חמש קומות שהוא רוצה להקים מתחת לכיכר רבין. או מנחת חלליות על גג העירייה. ככה תקף האישור של המשלמה לאיגוד ערים דן. הזובורלינגים.
הצחוק הוא שאפילו את מבני המדרגות שחוצים את השדירה מצד לצד עשו בלי היתר של הוועדה המקומית של העירייה בעצמה. אם מישהו מאיתנו הקטנים היה מקים פרגולה על הגג- היה אחז בן ארי והמחלקה המשפטית של העיריה קורעים לנו את הצורה.
זאת אומרת, ראש העיר, מהנדס העיר, ויו"ר השפד"ן פשוט מתעלמים מכל מערכות החוקים והבקרה בדרכם הנילהבת לדרוס את האזרח. יפואי במיקרה היום. תל אביב תמים ופגיע מחר. אתם יודעים, הכיבוש לא נישאר רק בשטחים, הוא יחצה יום אחד את הקו של רחוב אילת. רוצים להתערב?
לא התעצלנו ושלחנו מכתב לחולדאי. מזהירים אותו שהוא עבריין. אולי הוא לא ידע או לא שם לב. אתם יודעים, שיכרון גבהים. ומכתב לאיתי פנקס שהוא, בתור איש מר"ץ עם שאיפות לכנסת וקהל בוחרים פוטניציאלי, שידע שהוא משדרג את עצמו כראוי לכנסת ישראל 2004. ושלחנו מכתב למשרד הפנים שתדע מתכננת המחוז הגב' נעמי אנג'ל ותענה לנו אם נתנה אישור לתועבה ומכתב למנכ"ל משרד הבריאות שיספר לנו אם משרד הבריאות נתן אישור לצינור שאם תהיה בו טעות אנוש (לא סביר אצל הזובורלינגים למרות שאצל הקבלן לא חישבו השבוע נכון שתי חתיכות צינור לא חוקי ועכשיו הם צריכים לעשות קטע לא חוקי מחדש), תהפוך השדירה לתעלת בלאומליך של ביוב. יש פוליו בביוב של גוש דן. אבל יפו, מה זה פוליו בשבילה? למה לא להצטרף לונציה של המאה ה-14, למה לא איזה מגיפה שחורה קטנה אם אפשר? אנחנו עיר עתיקה נזכרנו, ומהי עיר עתיקה אם לא תחלופה גבוהה של תושבים כתוצאה ממגיפות שלא יפגעו הרי במתחמים הסוגרים שהעירייה מקדמת במקומותינו?
צינור מפלדה. אמרו לנו. הוא מחזיק מעמד גם נגד פגיעת משאית . גם התאומים היו כאלו חסינים לא? מצוין הרעיון של הפלדה אבל אנחנו דווקא רוצים אותו שקוף. אם כבר – אז כבר, זה החלום שלנו, כל גוש דן אצלינו בשדירה, מוזרם בלחץ בדרכו ממאות אלפי בתי השימוש והמחראות שלכם דרכנו. תודה חולדאי.
למה אני מודה לחולדאי? הרגל. ואולי בגלל האיש הזועם מצמרת המשרד לאיכות הסביבה שצילצל אלי רותח לספר לי שאף אחד לא נתן אישור לעיריית תל אביב ובטח לא לשפד"ן להניח את הצינור ושיש אחראי אחד לצינור הזה- רון חולדאי. מילה של איכות הסביבה. אני יודע תל אביבים רדומים, נידמה לכם שהוא עושה לכם מבצעים- מסיבות יוגה על החוף בבוקר. כרטיסי אשראי, הופעות בפארק. מה זה איכות חיים. לחם ושעשועים?
לא יכול להיות? לא יכול להיות. לא יעלה על הדעת. אני מתנצל אם משתמע מדברי שזה מה שחושב עליו יפואי בימים טרופים אלו, על האיש שמעליב אותנו באופן אישי ושדוחף לנו צינור.
מהנדסת המחוז של משרד הבריאות שלחה מכתב זועם לאנשי השפד"ן שיראו לה את האישורים שאין להם משום משרד. היא למדה על הצינור מהתיקשורת. מזל שהתיקשורת לפחות מכשכשת בזנבה המנומנם מפעם לפעם. הגב' ולרי פוהירלוב גם הורתה ליועץ המשפטי של המשרד להכין כתב אישום נגד איגוד דן לביוב.
"למה אתם כועסים? שאלה אותנו הדס שכנאי מהירוקים – אה הירוקים, החברה הסביבתיים האלו, אלו שכל שנה מתים להם אנשים מעשן של אוטובוסים ומקרינה סלולארית אבל כשדורסים את כבוד האדם וחירותו בשביל לשדרג צינור שתוקן לפני כמה חודשים ועושים לו קוסמטיקה- אז הירוק שלהם דומה בערך לאיך שנשים בירוק רואות זכויות אדם בשטחים. "אתם לא יודעים שגם בברלין יש צינורות על קרקעיים כאלו?"
אנחנו יודעים גברת שכנאי, אבל בברלין הצינורות הם צינורות שמנקזים מי תהום מבניינים שנבנים, והם לא דורסים את השדירה המרכזית של עיר מוכה וחלשה שאת רואה בה שטח כבוש, הם לא מעבירים חרא בצינור בלב העיר.
"אתה יודע כמה זה יעלה להעביר את הצינור במקום אחר?" אחז אותי אחז בן ארי, היועץ המשפטי של העירייה אחרי שמחינו בלב מועצת העיר ביום ראשון אחרי הצהריים
כמו שפטריוטיות היא מפלט כך גם כמה זה יעלה הוא התשובה הניצחת של הפרקליט שמקבל את המשכורות שלו מהעיריה, זאת אומרת ממני. אתה יודע כמה כסף זה עולה לנו להעליב אותך? להרוס לך את החיים וליהנות ממשמני ארץ. אני יודע. אבל עד גבול מסוים זה לא איכפת לי. הפעם נחצה איזה קו, קו צינור ביוב עילי לא חוקי ופוגעני בגודל של השפד"ן.
אני לא חושד באחז, הוא משפטן, והוא הרי יודע שהעתירה שהגשנו נגד חולדאי האטום, העירייה הפחדנית, השפד"ן האלים, איתי פנקס המתחסד, הוועדה המחוזית המרומה, משרד הבריאות שסובב בכחש הוועדה המקומית שחולדאי ומהנדס העיר שמים עליה פס, מוצקה הרבה יותר מהמוצקים שרוצים להזרים בצינור.
ואיזה פיתרון יש לך?" הוא שאל.
תודה שאתה שואל. חשבתי שבדקתם את כל הפיתרונות.
"תעבירו את זה מתחת לרחוב יפואי שאתם בדיוק צריכים להחליף לו תשתיות." אמרתי, "רחוב קדם למשל. זה הרי ביוב שמוזרם בלחץ, בסניקה בשפה שלכם, שממש לא משנה לו אם הוא בעליה או בירידה והוא יכול להקיף את כל גוש דן שלוש פעמים ועדיין להגיע לבריכות החימצון של השפד"ן. וחוץ מזה הרי אין שום פעולת חירום בשני הצינורות הקיימים. הם מתפקדים כל הזמן. אתם רק רוצים לשדרג אותם, אז למה שלא תשדרגו ובמקביל גם תחשבו איך אתם לא פוגעים, מעליבים ועוברים על חוקי מדינת ישראל?
"תעבירו את זה על מדרון יפו שאתם בין כה וכה מזניחים כבר שנים עם כל מיני תוכניות שאתם מכינים בלי לשתף את התושבים."
"ואתה יודע כמה זה יעלה?"
"לא מעניין אותי." אמרתי "עד עכשיו שפכתם 10 מליון שקלים מהכסף שלי בשביל לזמבר אותי עם צינור שאסור לו שיעבור בשדירה המרכזית, בכיכר העיר שלי. שאסור לו בגלל הסיבה המוסרית, בגלל הסכנה לציבור ובגלל שבאופן פשוט – החוק לא מרשה את זה ואפילו חולדאי, עם כל עברו הטייסי, הוא לא מעל לחוק למרות שעד עכשיו החוק שואל רק את המעגל הקרוב אליו בקשר לזרמי המעמקים העכורים שמטלטלים את העירייה."
אני חושב שאחז הבין שהוא לא משכנע אותי. ויודעים גם כל הפקידים האחרים שבידיהם הנחנו את העיר ואת חיינו למשמרת שהם מועלים. עבריינים. ואנחנו יכולים לסלוח על הרבה דברים, אפילו על יריקות נביט בחיבה כעל גשם סתיו מבורך. אבל לא על הצינור. לא על כל הצינור של חולדאי.
צינור פלאים 17.5.2005
באמת תודה. כל כך יפה מצידכם, עירייה, אגוד ערים דן לביוב וזוברלינגים. באמת תודה שהוצאתם את הצינור עוד לפני הזמן שחייב אתכם בית המשפט להוציא את הצינור הלא חוקי ששמתם על השדירה שלנו למרות שהתנגדנו. אין מה להגיד. אתם אנשים של כבוד. מילה זה מילה. צינור לתיקון שלא צריך במקום שאסור על חשבון העיר ועכשיו באמת מגיעה לכם כל מילה של שבח. כי מה היה קורה אם לא היינו כועסים, מפגינים, מוחים, מעליבים את ראש העיר וחבר השלומפרים של השפד"ן ותובעים אתכם בבית המשפט המחוזי – אז לנצח הייתם משאירים שם את הצינור? תודה. אין מילה אחרת. באמת. מילה של ראש עיר. תודה אדוני ראש העיר. תודה פנקס הקטן. ואיך מרגיש בנאדם שהוציאו לו את הצינור?
לא צריך להגזים, אומנם פירסמתם בראש חוצות שאתם מפרקים, אבל כל מה שעשיתם זה להוריד גמלון אחד בכניסה לשדרות ירושלים. הצינור המפואר עדיין בתוכינו, יושב על השדירה, חונק, ממית, מגביל את התנועה שנה אחרי ששמתם אותו בפעם הראשונה באישון לילה כשאתם מסבירים לנו שזה לטובתינו. לטובתינו? יש שני צינורות שפד"ן מתחת ליפו, אחד קצת נזל לפני שנה ומשהו ותיקנתם ואחר כך החלטתם שאתם רוצים לשפץ הכל למרות שממש לא היה בשביל מה. 70 מליון שקל. לא שאיכפת לי. אני יודע שאין מה לעשות עם כסף במדינת ישראל ואני יודע שצריך להעביר את הביוב לבריכות החמצון כדי שיהיה אפשר, בניגוד לאמנות הבינלאומיות, להוציא בוצה מרעילה לים מול פלמחים כדי שזו תוסע עם הזרמים ותישקע על החופים שלנו, נאכלת על ידי הדגים שאנחנו מוזנים בהם. הכל חוזר.
נברך אחים, נברך. נברך גם שהשפד"ן השכיל להעביר את שארית הצינור בציר עליו המליצו לו חברי עמותת "יפו יפת ימים" שנהלו את המאבק והגישו את העתירה לבית המשפט המחוזי שבגללו הצינור יורד עכשיו לפי לוח הזמנים שחייב אותו בית המשפט. אז טענו מומחי השפד"ן שאין שום היגיון להעביר את הצינור איפה שהוא עובר עכשיו. נברך כי אחר כך הוא הציג את הציר בתור רעיון מקורי שלו עצמו. נברך כי העירייה ואירגונים מתחסדים מסוג השפד"ן תמיד ייטעו, יגידו שהם צודקים, יתקנו (במקרה הטוב וביוקר) בחשאי יגידו שמהתחלה אלו היו התוכניות. נברך, חברים, נברך.
ואם יורשה לי לצטט לסיום יפואי שחי פה ביננו בימים אחרים שבהם העירייה אותה עירייה והים אותו ים : אוח אוח אוח אוח, איך איך איך איך הלכת מאיתנו, יא חתיכת זבל, יא חתיכת חרא שכמוך, איך הלכת והשארת את השדירה מיותמת עוד לפני ששמו עליה את הרכבת הקלה (או הדופקן הכבד כפי שהיא נקראת במקומותינו), איך נחיה עכשיו כמה חודשים לפני שיתחילו בהריסתה הסופית של השדירה ודריסתה על ידי הרכבת העילית.
ברכותי אדוני ראש העיר. התרגיל הצליח. השדירה מתה. עכשיו רק נעביר עליה רכבת ונראה ליפואים שהצינור היה תיקון קוסמטי קטן. תודה. תודה. תודה.
פרחי בר 10.9.2000
יש פעמים שהלב מתרחב בגלל תגלית קטנה ומפתיעה. ואולי זה מה שהופך מקום מסתם בטון ואבנים למקום שיש בו חיים ונעימות ותנועה. בסוף הקדנציה של ראש העיר הקודם עשתה עיריית תל אביב את אחד המעשים המפתיעים והנפלאים שלה – טיילת קלה וקווית שמחברת את בית גידי שבפאתו הדרומית של גן צ'ארלס קלור עם רציף העלייה השנייה, הרחוב היורד מהשעון אל השער הצפוני של נמל יפו. טיילת עדינה שיש בה נימוס, צניעות, רווחה בדמות ספסלים ומדרון קטן ומגונן שיורד אל חוף נידח ולא מוכרז. הטיילת הזאת עשתה מעשה שלא נעשה 50 שנה. היא חיברה את יפו עם תל אביב. פתאום אפשר ללכת מנמל תל אביב ועד נמל יפו. ולפעמים, כמו שאומרים תמיד האקולוגים, לא צריך לשקם באופן מלאכותי כלום, הרקמה, אם רק נותנים לה לחיות – מתמלאת מעצמה. וזה מה שקורה כאן. לאורך הצד המזרחי של הטיילת הקלה והנחמדה הזאת, צצו בשנה האחרונה כמה וכמה מסעדות, בתי קפה, מקומות של בירה וים. הן לא טובות באופן מיוחד ולא רעות בשום צורה יוצאת דופן אבל הן רקמה טבעית. כך, ברצועה שבין רחוב יפת עם דר לק והמשקאות של חינאווי לבין הים, רגע לפני שהוא פונה ליפו, נוצרה אחת הרצועות הכי אמיתיות והכי נעימות של חוף באיזשהו מקום. טיילת שתענוג ללכת, לדווש, להתגלגל לאורכה ומקומות לשבת בגב. לחלקם קומה שנייה והישיבה בקומה השנייה יש בה תצפית שלא היתה עד עכשיו על הגבעה של יפו העתיקה ועל תל אביב. מקום שאפשר לשבת בו והלב מתרחב בתענוג. לא הכל רע ביפו.
לא שאי אפשר לשפר קצת, כי מתחת לטיילת, אפשר לראות עדיין את שרידי קירות הכורכר שתמכו את המדרון, וקירות הכורכר המקומיים כל כך , מחכים להיחשף ולהוסיף הדרה לטייל. ומה עם מדרגות שירדו מהטיילת אל החוף במקום שאנשים יקצרו דרך הגינון? ולמה לא לסדר סוף סוף את המדרגות שיורדות בקצה הדרומי ולדאוג לניקיון החוף ולהעפת בטונדות קווי הביוב המיותרות והמאיימות?
כששאלתי אמרו לי שהטיילת זמנית. למה זמנית? האם היא נאה מידי בעיני המתכננים שיש ברצונם להרוס את הטוב והנחמד ולצקת במקומו איזושהי מפלצת גרנדיוזית? עזבו, לא כדאי. תקשיבו לנו פעם, זו טיילת נורא נחמדה. תאהבו אותה.
ומה שנחמד, כמו שתמיד נחמד לגלות, שהאיש שעומד מאחורי תכנון וביצוע הטיילת הזאת, שגאלה קטע חוף מוזנח מזוהם וירוד, הוא לא אחר מהאינג'ניר אורי שטוק. אורי שטוק. יש פה תענוג מיוחד לחזור על השם, כי לפני שנתיים הייתי מוכן לחנוק את שטוק במו ידי על הדברים שעשה לחוף גבעת עליה, על קיר התמך המיותר והסלעים שערם ללא צורך מתחת למצוק בית הקברות. מלחמת עולם היתה בינינו מעל דפי העיתון ומול ועדות מקומיות ומחוזיות. משם יצאה המלחמה על חופי גוש דן. אבל אורי שטוק, כמהנדס הקובע של חברת אתרים, הוא האיש שאחראי במידה מרובה על החופים של תל אביב יפו. והסיכום הכללי, המוטה על ידי הטיילת הקלה ועל ידי קטע הטיילת הנחמד שנבנה עכשיו מסופה של הטיילת ועד לפתח הנמל, מטים את הסך לזכות. וגם אם לא התכוון האינג'ניר לכל בתי הבירה והמסעדות הנחמדות שמחיות את הטיילת הנפלאה, את כוס הבירה הראשונה על המרפסת שם שתיתי לכבודו.
יפו של מחר 16.10.2002
לתל אביב יש עוצמה, חיוניות, חברה תוססת, מתנ"סים, בתי קולנוע. מרכזי קניות ושוקים. זה בולט אם אתה מגיע מעיר עתיקה וקפואה בפאתי הכרך. תל אביב היא כל מה שהגו האבות הציוניים שלה. עיר שיש בה הכל שצמח מתוך גרעין מרוכז ודעתן מאוד. עיר שיש בה מספיק חופש ויצירתיות והתפוצצות של נעורים. ומשהו שמתחדש כל יום גם בימים כאלו שהם באמת לא משהו. תל אביב היא הנשימה הנכונה של המקום הזה. היא האנטי תזה לכל מה שקורה מסביב. אבל העתיד, אם מותר לחשוב על עתיד, נמצא ביפו. יפו היא העתודה הגדולה של תל אביב. היום יש בה פחות מ-50 אלף תושבים. ובעוד 10 או 15 או 20 שנה? אם יתוכנן, ייבנה ויעשה כמו שצריך, יפו של 2020 היא עיר של בין 150 ל- 200 אלף תושבים. זאת אומרת לא חמישית מתל אביב כמו היום, לא שכונה מחורבנת שנאבקת על חייה, אלא כמעט חצי ממטרופולין אמיתי של למעלה מחצי מיליון תושבים.
יפו מוזנחת מכיוון שאף אחד לא מכין אותה ל – 2020. ליום שהשטחים הריקים יהיו בנויים. ליום שבו הרכבת הקלה שרוצה לתקוע את שדרות ירושלים תשרת באמת את יפו ולא את בת ים ותל אביב. שיפו לא תהיה רק עיר בלויים של תל אביב ומחוז רומנטי, אלא חלק אורגאני מחזיר ארנונה ומשלם. עיר העתיד של תל אביב. שתהיה כמו תל אביב עם הערך המוסף של יפו.
ואיך תיראה העיר הזאת? האם התקיים אי פעם דיון עירני על איך אנחנו רוצים שתיראה? מה יהיה הסיגנון שלה? האם זה יהיה הקו של התיכנון הטורקי-איטלקי שהזמינו ערביי יפו העשירים בסוף המאה ה- 19 ובראשית המאה ה- 20 בעג'מי וג'בליה? האם אלו יהיו בניינים שישתלבו בבנייה האנגלית המנדטורית? או אולי אלו יהיו בניינים עם השפעות מלוקטות כמו של אייל זיו, אילן פיפקו, סעדיה מנדל ועולש קי? ואולי יש צורך לעשות את מה שעוד לא נעשה, לחקור את המבנה הארכיטקטוני של יפו, להחליט על יעדי העתיד ולקבוע צורה לעיר?
האם יש החלטה עקרונית איפה יהיו שכונות המגורים ומה יהיו הריאות הירוקות של יפו? ואיפה תעבור התנועה, איך תנוקז ותניע את עצמה במעגלים פנימיים עיר של 200,000 תושבים?
ומה יהיה הרכב האוכלוסיה של יפו? היום 20 אלף מהם ערבים. כמעט חצי. ובעוד 20 שנה? איך משמרים את התרבות המקומית בלי למחוק?
והאם יש תוכנית לדאוג למשוך אוכלוסיית יעד עירנית ואיכפתית ליפו, כמו שנעשה בלב תל אביב?
יש תוכנית ארוכת טווח לחינוך היסודי והעל יסודי? יום אחד יהיו פה מספיק אנשים לדרוש את מה שהוא בסיסי בתל אביב. למשל חוק וסדר והתייחסות רצינית ודיון על העיר לפחות כמו שמתדיינים על החוף הצפוני של תל אביב.
ואיפה יהיו תחנות הרכבת הארצית שישרתו את יפו מבלי שניצטרך להיטלטל לתל אביב כדי לנסוע לנהריה או לבאר שבע ואילת?
ומה עם חוף הים? היום יש חוף אחד קטן, איך מחזירים ליפו את הים ונותנים לאנשים פארק ענק ומרחב נפשי פתוח כדי לאוורר את העיר – ההמשך הטבעי של פארק הירקון – טיילת- החוף הדרומי שהוא מדרון יפו.
זו מחשבה אחרת לגמרי. כי יפו, להבדיל מתל אביב שהשינוי בה הוא על בסיס של בית או שניים, היא עיר עם חללים. לא רק עם שטחים פתוחים, אלא עם ריקמה חיה ונושמת פגיעה מאוד. איך אתה מתכנן את החדש בלי לפגוע בקיים ולהשתלב בתוכו?
אם אין – זה הזמן להתחיל לתכנן. אם יש תוכנית ליפו – כדאי לבחון אותה, כי מתוך הסודות מגיחות בדרך כלל מפלצות תיכנוניות שצריך להרוג כשהן קטנות.
